לאומי קארד אשראים בע"מ נ' אייזיק

החלטה

בפני התנגדות לתביעה בסכום קצוב, במסגרתה עתרה המשיבה לחיוב המבקש בתשלום סך של 33,433 ₪.

העובדות הרלוונטיות

המבקש הינו בנו ויורשו היחיד של המנוח, חיים אבגי ז"ל (להלן: "המנוח"), אשר הלך לבית עולמו ביום 30.11.09 ואשר צו ירושה הקובע את המבקש כיורש יחיד של המנוח, ניתן ביום 1.2.10.

בכתב התביעה, טוענת המשיבה כי המנוח עשה שימוש בכרטיס אשראי אשר הנפיקה לו המשיבה ובעת פטירתו נותר חייב לה סך של 30,608 ₪ (נכון ליום 27.12.09), אשר בתוספת ריבית מסתכם בסכום התביעה. עוד טוענת המשיבה כי המבקש, כיורש יחיד של המנוח, חייב לפרוע את חובו של המנוח.

בהתנגדותו, כופר המבקש בטענות המשיבה וטוען שאין הוא חייב כלל בתשלום כלשהו למשיבה.

ראשית, טוען המבקש, אין יריבות בינו לבין המשיבה שכן מעולם לא ניהל עימה עסקים.

שנית, טוען המבקש, עיזבון המנוח כבר חולק שלכן אין כל יסוד לתבוע ממנו, כיורש, תשלום חובות כשלהם של המנוח.

ושלישית, טוען המבקש, זמן רב לפני פטירתו היה המנוח חולה מאד ומרותק למיטתו, כך שלא סביר כי בצע את העסקאות בגינן נצבר החוב נשוא התביעה.

בנוסף, טוען המבקש כי התביעה איננה ראויה להתברר כתביעה בסכום קצוב שכן איננה כוללת הסברים בדבר אופן חישוב החוב.

חקירת המבקש

המבקש נחקר על תצהירו. במהלך עדותו, אישר המבקש כי בפטירתו, הותיר המנוח סך של 43,000 ₪ בחשבון הבנק שלו ומסכום זה הועבר למבקש סך של 42,000 ₪, כארבעה חודשים לאחר פטירת המנוח. עוד טען המבקש כי שילם חובות נוספים של המנוח לכיסוי עלות המצבה ועבור עלויות הכרוכות באבל על פטירת המנוח. אשר לפרסום דבר חלוקת כספי העיזבון, אישר המבקש בעדותו כי למיטב ידיעתו כל שפורסם הוא דבר הגשת הבקשה לצו ירושה.

דיון

מושכלות יסוד של דיני הפרוצדורה האזרחית המה, כי בשלב זה של דיון בהתנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב עול ההוכחה המוטל על המבקש מצומצם. המבקש איננו נדרש בשלב זה להראות כיצד יוכיח את גרסתו ולפיכך תינתן רשות להגן אפילו נטענה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב. לא שוקלים בשלב זה את מהימנות המבקש או את סיכויי הצלחתו בתיק העיקרי. די לו למבקש בשלב זה להראות כי יש בידיו טענות הגנה לכאורה, אשר אם יוכחו יובילו לדחיית התביעה. מאידך, חייב המבקש להיכבד ולפרט את טענותיו. טענות כלליות וסתמיות לא יצדיקו מתן רשות להגן. טענות שהתבדו מיסודן ייחשבו להגנת בדים ואף בגינן לא תינתן רשות להגן.

טענתו הראשונה של המבקש הינה להיעדר יריבות. אכן, אין מחלוקת על כך שבין המבקש למשיבה לא נוהלה מערכת יחסים מסחרית כלשהי, אלא שלא על מערכת שכזו מתבססת התביעה. התביעה מתבססת אך ורק על היות המבקש יורשו היחיד של המנוח ועל אחריותו, כיורש, לחובות העיזבון לפי סימן ו' בפרק הששי בחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה"). היות המבקש יורש יחיד של המנוח היא אשר יוצרת את היריבות.

טענתו השנייה של המבקש הינה כי עיזבון המנוח כבר חולק. דא עקא, שסעיף 128 לחוק הירושה קובע במפורש:

חולק העזבון בלי שהוזמנו הנושים ובלי שסולקו החובות שהיו ידועים בזמן החלוקה, אחראי כל יורש לחובות שלא סולקו כדי שוויו של כל העזבון בזמן החלוקה; אולם אם הוכיח שלא ידע על חוב פלוני בזמן החלוקה, יהיה אחראי לו רק כדי שוויו של מה שקיבל מן העזבון.

הוכחת שוויו של העזבון או של מה שיורש קיבל מן העזבון - על היורש.

בהתנגדות, לא טוען המבקש כלל כי נושי המנוח הוזמנו להיפרע מהעיזבון טרם חלוקתו ובעדותו למעשה הודה כי ההיפך הוא הנכון – הנושים לא הוזמנו כלל בטרם חולקו כספי העיזבון. זאת ועוד, בהתנגדות לא התייחס המבקש כלל לשוויו של העיזבון בעת החלוקה אולם בעדותו אישר כי שוויו של העיזבון עולה על סכום התביעה. אם כך, אין כל יסוד לניסיון המבקש להתבסס על עצם חלוקת העיזבון כטענת הגנה מפני התביעה. טענה זו קועקעה מהיסוד והתבררה כהגנת בדים.

טענתו השלישית של המבקש מתייחסת לחוב עצמו, אשר לשיטתו לא ייתכן לייחסו למנוח עצמו ולנוכח מצבו הרפואי של המנוח עובר לפטירתו. טענה זו אמנם נטענה בכוללניות ובלא כל ניסיון לפרט או להתייחס לחיוב כזה או אחר מהחיובים בהם חויב המנוח, אולם לא ניתן לומר כי הטענה הופרכה ויש להתחשב בפערי המידע שבין המשיבה לבין המבקש, אשר זה מקרוב בה כיורש ומתקשה לדעת אילו חיובים צבר המנוח בערוב ימיו. טענה זו מצדיקה מתן רשות להגן.